איך מדברים עם מתבגר שנסגר ולא משתף

"איך היה בבית הספר?" "בסדר." אם זו השיחה היומית אצלכם, אתם לא לבד. הנה חמישה שינויים קטנים שפותחים שיחה, מתוך תקשורת מקרבת (NVC).

מאת אריאל גסטון לביא, מנטור לבני נוער

1. מחליפים שאלה באמירה

שאלה מרגישה כמו חקירה, והתשובה הטבעית היא "בסדר". אמירה פותחת פתח לתיקון. במקום "מה היה היום?" נסו "נראה לי שהיה יום עמוס". המתבגר ירגיש צורך לדייק, וכך יספר.

2. מדברים בצד, לא פנים מול פנים

הרבה מתבגרים נפתחים כשהם עושים משהו: נוסעים, הולכים, מכינים אוכל, זורקים כדור. תנועה מורידה לחץ, ושיחה "בדרך" מרגישה פחות כמו עימות.

3. מתארים מה רואים, בלי לפרש

בתקשורת מקרבת מתחילים בתצפית: "ראיתי שסגרת את הדלת אחרי ארוחת הערב". לא "אתה מתנהג כאילו לא אכפת לך". תצפית אי אפשר להתווכח איתה, ופרשנות מזמינה התגוננות.

4. מסכמים מה הם מרגישים וצריכים, ושואלים אחרי זה

"אולי היית צריך קצת שקט אחרי היום". אם טעיתם, הוא יתקן, וגם זה שיחה. רק אחרי זה אפשר לבקש בקשה אחת וברורה.

5. נותנים לשתיקה להיות בסדר

לא כל שתיקה היא בעיה. מתבגר שיודע שאפשר לשתוק לידכם מבלי שיחקרו אותו, חוזר לדבר מעצמו. עקביות חשובה יותר מעומק של שיחה בודדת.

מתי לא מספיק לנסות לבד

אם יש שינוי חד ומתמשך בשינה, באכילה, בחברים או במצב הרוח, או כל סימן שהוא עלול לפגוע בעצמו, פנו לגורם מקצועי: רופא המשפחה, פסיכולוג או מוקד חירום. ליווי של מנטור הוא חינוכי ואינו מחליף טיפול.

איך מנטור לנוער יכול לעזור

לפעמים ההורים הם האחרונים שהמתבגר מוכן לדבר איתם, ולא בגלל שהם עושים משהו לא נכון. אצל דמות חינוכית מחוץ למשפחה אין היסטוריה, והשיחה קלה יותר. אני מלווה את הנער, ומתרגל איתכם את אותם משפטים כדי שהבית יהיה מקום קל יותר לדבר בו.

קראו עוד