מתבגר שלא רוצה ללכת לפסיכולוג: מה עושים

סירוב לטיפול הוא שכיח אצל מתבגרים, ולא סימן שנכשלתם. הנה איך מתקדמים בלי כפייה.

מאת אריאל גסטון לביא, מנטור לבני נוער

1. מבינים מה מפחיד אותו

הרבה מתבגרים חוששים מתווית ("אני משוגע"), מחשיפה או מכך שיגידו להם מה לעשות. כשמדברים על החשש, ההתנגדות יורדת.

2. נותנים לו בחירה

לפעמים כדאי להציע כמה מטפלים או סגנונות ולתת לו לבחור, או להתחיל בפגישת היכרות אחת בלי התחייבות.

3. מתחילים ממבוגר פחות מאיים

יועצת בית הספר, מחנך אהוב או מנטור הם נקודת פתיחה שבה נוער נפתח יותר בקלות. זה לא תחליף לטיפול כשהוא נחוץ, אבל לעיתים זה הצעד הראשון.

4. שומרים על הקשר בבית

תצפית, אמירות מזמינות ושתיקה נוחה. אין צורך שיסכים לכל דבר כדי להישאר קרוב.

מתי זה דחוף

אם הוא מדבר על פגיעה עצמית, על מוות או על חוסר טעם, או אם יש שינוי חד ומסוכן בהתנהגות, אל תחכו להסכמתו: פנו לרופא, לפסיכולוג או למוקד חירום (בישראל: ער"ן 1201, או מיון).

איפה מנטור לנוער נכנס

אני לא מחליף טיפול. כשהנער סגור ושומר מרחק מכל גורם "מקצועי", ליווי חינוכי בתנועה יכול לבנות אמון וביטחון, ואם צריך אפנה לגורם מתאים ואדבר על זה בגלוי.

קראו עוד